Fan הוא גולש וותיק באתר. הפוסט נכתב אחרי משחק מספר 3 בסדרת הגמר.

כמעט חצי סדרה מאחורינו, ורציתי להעלות שני מפתחות שיכריעו לטעמי את הגמר, והם:

• קרי מול הורפורד
• בוסטון מול קרי

וודאי לא התקשיתם לזהות שלשני המפתחות שחקן משותף. שחקן מפתח. סטף קרי.

המפתח הראשון – קרי מול הורפורד

כידוע, במשחק השני בסדרה היה זה הרבע השלישי שהכריע את המשחק לטובת גולדן סטייט, כשבמהלכו הלוחמים היו ביחס של פלוס 21 יחסית לבוסטון.

במשחק הרביעי בסדרה, שוב נראה היה שהרבע השלישי עומד להכריע את המשחק לטובת הלוחמים ובאופן דומה.

מדוע?

במילה אחת – קרי.

בשתי מילים – קרי והורפורד.

נתחיל בהורפורד:

אל הורפורד הפגין יכולת גבוהה בהגנה במשך כל שנותיו בבוסטון, וגם בעונה הנוכחית, ובפלייאוף הנוכחי, לא איכזב. הורפורד התמודד מול מגוון שחקנים כמעט מכל עמדה, ויש להודות שעשה זאת בהצלחה מרובה. אבל כשהוא צריך להתמודד עם קרי, כמו שצפו חלק מהגולשים באתר, מסתבר שזה לא דומה לשום דבר אחר.

סטף קרי הינו, לטעמי, וכנראה לטעם כולם, המצטיין של הגמר עד כה עם אחוזים נהדרים מכל הטווחים. חלק מכך ניתן לייחס לכך שהמטרה המרכזית שלו הינה סנטר בן 36.

כאן ניתן לראות את קרי ברבע השלישי של המשחק השני, כשהוא מייצר נקודות במגוון דרכים, תוך התמקדות בחולשות של הורפורד.

לאחר מכן, נראה שמישהו בבוסטון החליט שדניאל תייס מהווה אופציה טובה יותר לטפל בלבה הרותחת העונה לשם קרי, אך גם תייס לא הצליח בכך, שכגם ג'ורדן פול מצטרף לאביו הרוחני.

בעקבות הסטירה המצלצלת הזו נראה היה שבוסטון ייצרו פתרונות במשחק הבא, אבל גם במשחק 3, ובמיוחד ברבע השלישי הידוע לשמצה, לא רק ששיפור לא נראה באופק, אלא המצב, מבחינת בוסטון, נראה הרבה הרבה יותר גרוע.

לנוכח כל הנ"ל עולה השאלה כיצד בוסטון הצליחה, בכל זאת, לנצח במשחק השלישי.

התשובה כוללת, לדעתי, שתי סיבות. הראשונה הינה השימוש בטיימלורד ובגרנט וויליאמס, במיוחד כשגם פייטון וגם גרין על המגרש, והם לא מהווים איום של ממש מרחוק.

כאן שוב ההגנה מצוינת, למרות שלא הצליחה למנוע סל ענק.

חלק מהסלים היו באמת מיוחדים, אבל לא משהו שלא ראינו את קרי עושה בעבר, אם כבר אז להפך. כשנותנים לקלעי הטוב בהיסטוריה לזרוק מקו השלוש אי אפשר להיות מופתע כשהוא מצליח. לכן, אי אפשר שלא לתפוס את הראש כרואים את אותו מהלך קורה, שוב, ושוב, ושוב, ומסתיים באותן תוצאות הרסניות.

לדעתי, אם קיימת דרך לעצור את מכונת הנקודות הזו, היא עוברת דרך ניסיונות להקשות על קרי את החיים במגוון סיטואציות, ולהכריח אותו למצוא להן פתרונות חדשים.

ומכאן, לגורם השני שמנע את הבריחה של הלוחמים, שהוא המפתח השני.

בוסטון מתמקדת בעריפת הראש של היריבה

מרגע פתיחת המשחק, ניתן היה לראות שלהתקפה של בוסטון יש מטרה אחת על המגרש והיא קרי. כך נראה הפוזשן הראשון של בוסטון במשחק.

וגם לאחר מכן, סטף היה המטרה הראשית של ההתקפה הירוקה כמעט בכל רגע שהיה על המגרש.

בנוסף לעובדה שהתקפה על קרי הייתה האפשרות הכמעט יחידה של בוסטון לנקודות קלות, היא גם יצרה יתרון נוסף מאחר וקרי ביצע עבירות רבות.

בראון וטייטום הובילו חלק ניכר מהמהלכים שתקפו את סטף. ההגנה של הלוחמים שומרת מצוין על טייטום באזור הצבע, אבל התמקדות בקרי יכולה לתרום לביטחון של טייטום מתחת לסל, ובמשחק השלישי ראו שיפור משמעותי של טייטום בסיומת בצבע.

 אבל גם סמארט, למשל, לא טמן ידו בצלחת בתרגיל פשוט וקל פרי מוחו הקודח של יודוקה.

וכך גם וייט.

והפרס הכי גדול של בוסטון היה כשפעם הראשונה בסדרה, (ולא רק בזאת), סטף ירד לספסל במהלך הרבע השלישי – לאחר שהוביל את קבוצתו להקטנת ההפרש שנוצר במחצית – 12 נקודות – ואף הספיק להעלות את הלוחמים ליתרון 4 דק' לסיום הרבע, החליט סטיב קר החליט לספסל את סטף, שצבר כבר 4 עבירות, כשלוש דקות לסיום הרבע. זהו מהלך שיכול להכריע משחק, ונראה שגם קרי לא אהב את החילוף הזה.

כיצד יתמודדו הלוחמים עם בעיית ההגנה של קרי? בשנים האחרונות ראינו לא מעט קבוצות שממקדות את משחק ההתקפה שלהן בקרי, כך שסטיב קר לא אמור להיות מופתע מכך יתר על המידה. גם בסדרה הזו, ובמשחק השלישי, כבר ראינו חלק מהפתרונות שכבר ראינו בעבר, והם בעיקר קשורים ליכולת של הלוחמים לחפות על קרי על ידי תיאום בהגנה הקבוצתית. עם זאת, התיאום הזה צריך להשתפר, ויפה שעה אחת קודם, כדי לנטרל, או לפחות להפחית, את חסרונו של קרי בהגנה.

סיכום

אז בצד אחד של הפרקט גארד כוכב מחפש שוב ושוב את הסנטר הזקן של היריבה, ובצד השני קבוצה שלמה שמחפשת את הגארד הכוכב של היריבה. לדעתי, מי שתנצח בקרב הזה, תנצח את הסדרה.